חוקיות צו סגירת קפה אינטרנט בטענה כי שימש לפעולות תנועת "כך" ו"כ"ח"

הנשיא א' ברק:

           המשיב, המפקח הכללי של משטרת ישראל, הורה - מכוח סמכותו לפי פקודת מניעת טרור, התש"ח-1948 - על סגירתו של "קפה אינטרנט" שבירושלים למשך שנה. כנגד חוקיותו של צו הסגירה מופנית העתירה שלפנינו.

רקע והליכים

1.        העותר מפעיל מזה כמה שנים עסק בשם "קפה-אינטרנט" ברחוב מוריה בירושלים. ביום 5.1.2006 הוציא המשיב, המפקח הכללי של משטרת ישראל, צו המורה על סגירתו של "קפה-אינטרנט" לתקופה של 15 ימים. על פי האמור בצו, הוא הוצא בתוקף סמכותו לפי סעיף 6(א) לפקודת מניעת טרור, התש"ח-1948 (להלן - פקודת מניעת טרור) לאחר שהוצגה בפניו תשתית ראייתית לפיה "קפה אינטרנט" משמש כמקום פעולה של ארגון טרוריסטי. החלטתו של המשיב להורות על סגירת "קפה-אינטרנט" נסמכה על הכרזתה של ממשלת ישראל (החלטה מס' 2757, מיום 13.3.1994) על תנועת "כך", תנועת "כהנא חי", צרופיהן ונגזרותיהן, כעל ארגונים טרוריסטים (להלן - ההכרזה). וזו לשון ההכרזה:

"בתוקף סמכותה לפי סעיף 8 לפקודת מניעת טרור, התש"ח-1948,... מכריזה הממשלה שהחבורות המפורטות להלן הן ארגונים טרוריסטיים:

א. תנועת 'כך' שהפעילות המרכזיים בה הם כיום: ברוך מרזל, נועם פדרמן וטירן פולק.

ב. תנועת 'כ"ח' (כהנא חי), שהפעילים המרכזיים בה הם כיום: בנימין כהנא, דוד אקסלרוד ויקותיאל בן-יעקב.

הכרזה זו חלה על הארגונים הטרוריסטיים המפורטים לעיל וכן על כל חבר בני-אדם שיפעל להשגת מטרות מאותו סוג, אשר הארגונים הנזכרים לעיל פעלו להשגתן, באמצעים דומים לאמצעים שהארגונים הנזכרים לעיל השתמשו בהם, אף אם יתקרא בשמות או בכינויים אחרים - אם דרך קבע ואם מעת לעת. כן תחול הכרזה זו על פלגיהם ועל צירופיהם של הארגונים הנ"ל" (ילקוט פרסומים תשנ"ד 2786).

2.        בד בבד עם הוצאת צו הסגירה, הודיע המשיב כי הוא שוקל להוציא, בתום תקופה זו בת 15 יום, צו נוסף שיורה על סגירת המקום לשנה. העותר הגיש (ביום 10.1.2006) השגה כנגד הכוונה לסגירת המקום. בהשגה נטען כי לעותר ולעסקו אין כל קשר לטרור או לארגון טרור, אלא המדובר בעסק לכל דבר. סגירתו פוגעת בפרנסת העותר, בחופש העיסוק שלו ובקניינו. השגותיו של העותר נדחו. הובהר כי בבסיס ההנמקה לסגירת המקום עומד מידע מבוסס ולפיו "קפה אינטרנט" שימש לפעילותם של חברי אירגון ה"גדוד העברי" ונוהל על ידי בכיריו. בצו שהוציא המשיב (ביום 18.1.2006) נסגר קפה-אינטרנט למשך שנה. לאחר סגירת המקום פנה למשטרה בעליו של הנכס, אשר מסר כי השכיר את הנכס ליקותיאל בן יעקב והוא ששילם את דמי השכירות עבור הנכס. נמסר לבעלים כי אין מניעה שהדירה בה הופעל "קפה-אינטרנט" תחזור לחזקתו, ובלבד שלא תשמש בעתיד למטרה בלתי-חוקית. ואמנם, ביום 8.2.2006 הוחזרו מפתחות הדירה לבעליה.

טענות הצדדים

3.        בעתירה לפנינו טוען העותר כי קביעת המשיב, לפיה שימש "קפה-אינטרנט" כמקום כינוס לארגון טרור, מוטעית וחסרת בסיס. אמנם, לדברי העותר, הוא אינו בודק בציציות לקוחותיו והללו נמנים על ציבור מגוון, אולם ברי לו כי עסקו לא שימש בכל דרך לפעילות טרור אלימה. העותר מוסיף וטוען כי ארגון "הגדוד העברי" אינו ארגון טרור. המדובר בגוף שעסק בגידול כלבי שמירה עבור כוחות הביטחון ופעילותו גלויה וחוקית למהדרין. גם אם נמצאו בבית הקפה ספרים וחומר של הרב כהנא, אין בכך להצדיק סטיגמה טרורסטית על המקום ובאיו. העותר מדגיש כי השקפת עולמו של הרב כהנא ומשנתו, גם אם שנויות הן במחלוקת, אין בהן כשלעצמן להפוך את מי שמחזיקים בדעות דומות לטרוריסטים, כל עוד אין לצד אלה פעילות אלימה. זאת ועוד, לשיטתו של העותר, פג טעמה של הכרזת הממשלה על תנועת "כך" ו"כהנא חי" כארגוני טרור, שכן ברבות השנים נעלמו תנועות אלה מהנוף ועם שינוי העיתים ההכרזה הפכה חסרת רלוונטיות. לכן ההכרזה אינה יכולה לשמש עוד מסד לסגירת בית הקפה.

4.        העותר מוסיף וטוען כי סגירת העסק שהפעיל פוגעת בחופש הקניין ובחופש העיסוק שלו באופן בלתי מידתי. בטרם תינקט פעולה דרסטית של סגירת העסק, היה על המשיב לפעול באמצעים פוגעניים פחות, כמו התראה ואזהרה. ההחלטה נגועה, לטענתו, בחוסר סבירות קיצוני ויש בה משום רדיפה ופגיעה באדם על רקע דעותיו, אמונותיו והשקפותיו. רדיפה כזו של אנשים, באמצעים מינהליים, עומדת בניגוד להיותה של מדינת ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית. 

5.        המשיב, מנגד, סבור כי אין עילה להתערב בהחלטה על סגירת "קפה-אינטרנט". לפי מידע חסוי וגלוי שהגיע לגורמי הביטחון, שימש "קפה-אינטרנט" לפעילות של ארגון "הגדוד העברי", שהינו ארגון הפועל באותם אמצעים ולהשגת אותן מטרות של תנועות "כך" ו"כ"ח" ולמעשה הינו מסווה לפעילות של תנועות אלו. נטען כי החומר הקיים בידי המשיב מלמד באופן ברור כי "קפה-אינטרנט" שימש כמקום פעולה ופגישה לתנועת כ"ח. המקום שימש, בין היתר, להפצת הרעיונות של ארגונים טרוריסטיים אלו ושימש בסיס ליציאה להפרות סדר והפגנות. במקום נתפס חומר רב, לרבות חומר אידיאולוגי של הרב כהנא (קלטות של נאומיו וספרים פרי עטו); חומר של ארגון "הגדוד העברי", לרבות פליירים של הארגון הקוראים להצטרף לשורותיו; דיסק "הגדוד העברי"; חולצה בצבא כחול ועליה סמל כ"ח (אגרוף). במחשב שנתפס בבית הקפה נמצאו קבצים של סמל תנועת כ"ח (אגרוף) אשר נועדו לכאורה לשם הזמנת חולצות עם סמל זה. כן נמצאו במחשב שנתפס במקום סרטוני תעמולה ופרסום בהם מופיעים איתמר בן גביר, ברוך מרזל, נועם פדרמן וטירן פולק. המשיב מציין עוד כי לדברי הבעלים של הנכס בו פעל "קפה אינטרנט", הנכס נשכר על ידי יקותיאל בן יעקב, המוכר גם הוא כפעיל מרכזי בארגון כ"ח, והוא ששילם את דמי השכירות. כל אלה מחזקים, לדברי המשיב, את המידע החסוי בנוגע לפעילות של ארגון "הגדוד העברי" במקום, ובכל הקשור לזיקה בין ארגון זה לבין ארגון כ"ח והיותו מסווה לפעילות של הארגון.

6.        באשר לעצם ההכרזה על תנועות "כך" ו"כ"ח" כארגון טרור, טוען המשיב כי לפי מידע שבידי גורמי הביטחון, מוסיפות תנועות אלה לפעול בדרכים שונות במגמה להמשיך ולהפיץ את האידיאולוגיה שלהן. המשטרה פועלת למנוע מארגונים אלה פעולות פומביות, כגון עצרות והפגנות. כמו כן, כאשר היו ראיות שאיפשרו העמדה לדין בגין פעולה לטובת ארגוני טרור אלה, ננקטו צעדים פליליים. המדינה מחזיקה, איפוא, גם כיום בעמדה כי פעילותן של תנועות "כך" ו"כ"ח" לא פסקה ולא חל כל שינוי בעניין זה היכול להצדיק שינויה של הכרזת הממשלה. 

דיון

7.        צו הסגירה ל"קפה אינטרנט" הוצא מכוחו של סעיף 6(א) לפקודת מניעת טרור. סעיף 6(א) מסמיך את המפקח הכללי של משטרת ישראל "לסגור כל מקום המשמש לארגון טרוריסטי או לחבריו, בקביעות או בהזדמנות מסויימת, מקום של פעולה, פגישה, תעמולה או מחסן". אמצעי מינהלי זה הוא אחד מן האמצעים שמעמידה הפקודה לרשויות המדינה לצורך מאבק בפעילותם של ארגונים טרוריסטיים. כמו כן, הפקודה כוללת בחובה עבירות פליליות ולצדן סנקציות עונשיות חריפות. היא מונה שורה של עבירות, שעיקרן פעילות בארגון, חברות בארגון ותמיכה בארגון טרוריסטי (סעיפים 2-4). בנוסף מסמיכה, כאמור, הפקודה את המפקח הכללי של משטרת ישראל להפעיל אמצעים מינהליים שונים כנגד ארגון טרוריסטי וחבריו, כגון החרמת רכוש, עיקול רכוש וסגירת מקומות פעולה.

8.        אמצעים מינהליים ועונשיים אלה טומנים בחובם מגבלות קשות על זכויות הפרט. יש בהם כדי לפגוע בחופש הביטוי, בחירות ההתאגדות ובחופש האסיפה, ובזכויות אדם נוספות, כגון חופש הקניין וחופש העיסוק. אכן, היו שהשמיעו ביקורת נוקבת כנגד פקודת מניעת טרור, על כך שהיא מתאפיינת בהוראות רחבות וכוללניות מדי ובמתן שיקול דעת רחב מדי לרשות המבצעת (ראו, ג' ברזילי "מרכז נגד פריפריה: דיני 'מניעת טרור' כפוליטיקה" פלילים ח (תש"ס) 229, 240). נטען כי הדבר מאפשר שימוש נרחב מדי בפקודה למטרות מניעתיות וענישתיות ולפגיעה בזכויות אדם ואזרח, דוגמת חופש ההתארגנות וחופש הביטוי (שם, בעמ' 246).

9.        אופיים החריף של האיסורים, הסנקציות והסמכויות המינהליות הקבועים בפקודה לא נעלם גם מעיניו של בית משפט זה. כבר בסמוך לחקיקת הפקודה ציין הנשיא מ' זמורה כי "התקנות הנ"ל ופקודת מניעת טרור... עלולים לפגוע קשות בחירויות האזרח, אולם במצב של שעת-חירום אין מנוס מזה. כאשר בטחון המדינה ושלום הציבור הנם בחזקת סכנה חמורה, יש והכלים המשפטיים הרגילים אינם מספיקים והכרחי להעדיף את צרכי בטחון המדינה על שמירת זכויות האזרח" (בג"ץ 16/48 ברון נ' ראש המשלה ושר הבטחון, פ"ד א 109, 114). ובמקום אחר ציין השופט קדמי כי " אין מחלוקת על כך, שהוראת האיסור הקבועה בסעיף 4(ח) [לפקודה] מכרסמת כרסום של ממש בזכויות היסוד של 'חופש הביטוי', 'חופש התקשורת עם הזולת' ו'חופש הפעילות הפוליטית', כפי שזכויות אלו מוכרות בכל מדינה דמוקרטית". (ע"פ 621/88 פיילר ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(3) 112, 122). ההצדקה שניתנת למגבלות קשות אלה על זכויות היסוד היא קיומו של מצב חירום בו נתונה הדמוקרטיה בסכנה. עמד על כך השופט י' זמיר באחת הפרשות:

"ברור כי האיסורים שנקבעו בפקודה למניעת טרור פוגעים באורח קשה בזכויות היסוד.... מבחינה זאת הפקודה פוגעת בנשמת הדמוקרטיה. לכן אין לה מקום בדמוקרטיה, אלא אם הדמוקרטיה נתונה בסכנה, וכל זמן שהיא נתונה בסכנה, ואיסורים כאלה נדרשים כדי להגן עליה מפני צר ואויב. הווי אומר, רק נסיבות קיצוניות יכולות היו להצדיק את חקיקת הפקודה, ולאחר מכן רק נסיבות קיצוניות יכולות להצדיק את הפעלתה, כדי להכריז על חבר בני אדם שהם ארגון טרוריסטי" (בג"ץ 6897/95 כהנא נ' משטרת ישראל, פ"ד מט(4) 853, 857; להלן - פרשת כהנא).